יום שלישי, 27 באפריל 2010

אחד לבן, שני אדום


שני שושנים
מילים: יעקב אורלנד
לחן:מרדכי זעירא

אשיר לך שיר עתיק, נושן
אשיר לך זמר על שושן.
היה היו לפני שנים
שני שושנים, שני שושנים.
היה זה כבר, רחוק היום,
אחד לבן, שני אדום.

בני גן אחד, כשני אחים,
צמחו עלה, צמחו חוחים.
עת בא הבוקר צחור גוון
פקח עיניים הלבן,
וערב בא ורד היום
עצם עיניים האדום. 

ובלילות ובלילות
נשבו רוחות בם קלילות.
כה לבלבו עד באה יד,
יד שקטפה שושן אחד,
ואין יודע עד היום
את הלבן או האדום.
ורק יודעים, כי הנותר
ליבו נשבר, ליבו נשבר
היה היו לפני שנים
שני שושנים, שני שושנים.
היה זה כבר, רחוק היום,
אחד לבן, שני אדום.






בגד גוף: אנטי פלירט פריז (Anti-Flirt Paris), חצאית: זארה, שרשרת: מתנה מחברה, נעליים: שושו, תיק: אל ניניו.

תודה מיוחדת לתמר גרושקא על הצילומים!
שבוע נפלא,
שרונה.

יום רביעי, 21 באפריל 2010

לכבוד יום העצמאות




שלשום, ביום הזיכרון, יצאתי לצלם קצת, כשמה שהיה בראשי היה כמובן מחשבות על יום הזיכרון, יום העצמאות, ישראליות ומה שבינהם. הסתובבתי בשכונה שלי, ושומדבר לא הסגיר את העובדה שהיה יום הזיכרון באותו יום. הרחובות היו שוקקים כרגיל, ואף יותר מכך. במטלון וכפר גלעדי העסקים שגשגו. כל מי שראיתי ברחובות הללו היה עסוק בקניית פטישים, ספריים ושאר קשקושים לחגיגות אותו הערב. אני חייבת להודות שהמראות הללו העלו בי רגשות מעורבים: מצד אחד זה שעשע אותי, ומצד שני נגעלתי ונלחצתי מכמויות מיכלי הספריי שראיתי, ממתינים שמישהו ירכוש אותם. אני בטוחה שכל מיכל שכזה נרכש ורוסס עד תום באותו הערב.
הפעם אני אתן לדימויים לדבר בעד עצמם.
מקווה שנהניתם בחגיגות יום הולדתה ה-62 של המדינה.

תמר































יום שבת, 10 באפריל 2010

א - סימטרי



בהשראת השער של גליון ווג החדש, נזכרתי שגם לי יש חולצה זהה, רק בשחור. מיד ניגשתי לארון הבגדים, פשפשתי קצת ומצאתי את החולצה המדוברת. בשנת 1997 פתחו זארה בארץ, הייתי אז רק בת 11. האחיות הגדולות שלי היו מבקרות שם לעיתים קרובות ועורכות את מרבית קניות הבגדים שלהן, די דומה למה שקורה עם H&M של ימינו. האיכות אז הייתה הרבה יותר טובה, יעידו על כך שלל הבגדים שקיבלתי מהן בירושה, כגון חולצות מכופתרות נפלאות, סריגים רכים שצבעם לא דעך, וגם החולצה הזאת שמשמשת אותי כבר כמה שנים טובות. אני אוהבת ה א-סימטריות הזאת, היא יפה על הגוף שלי ומבליטה את הכתפיים שלי. יש לי שקע קטן בין הצוואר לחזה, כשהוא חשוף ככה, בטיזינג שכזה, הוא מרגיש לי סקסי ביותר.

השער של ווג יותר ספורטיבי מהמראה שאני יצרתי עם החולצה הזאת. אני לרוב מעדיפה אלגנט, והטרנד הפרחוני חביב עליי ביותר.


חולצה: זארה, חצאית: H&M (ניו יורק), גרביונים: ויקטוריה סיקרט (ניו יורק), פרח לשיער: H&M (מילאנו), נעליים: קנת' קול.

תודה רבה רבה רבה לתמר גרושקא על הצילומים!
שבוע טוב לכולם,
שרונה

יום שני, 5 באפריל 2010

על משפחה ומסורות - לכבוד פסח



וואו, הרבה זמן לא כתבתי כאן בבלוג. איכשהו לא יצא לי, בין ארוחה אחת לזו שבאה ישר בעקבותיה וכל המשפחתיות שמסביבן. אז הנה, הפוסט שלי על פסח.


פסח אצלנו, כמו אצל 90% מהמדינה, זה זמן מאד משפחתי. אולי אצלנו זה אפילו יותר כבד מאצל משפחות אחרות. והאמת היא, אני מודה, שאני ממש אוהבת את זה. אולי כי אצלנו יש תירוץ טוב – חצי מהמשפחה שלי מגיעה מחו"ל לכבוד החג. אחותי הגדולה כבר שנים לא גרה בארץ, אבל היא ובעלה והבן היפהפה שלהם מגיעים כל שנה לחג. אמא שלי אמריקאית, ואחותה מגיעה גם היא כל שנה מניו יורק לפסח, והשנה זכינו גם בבת שלה כמתנה לחג. בקיצור, שמח אצל ההורים שלי בפסח. אז אנחנו מנצלים את הזמן ביחד כמה שאפשר ומשתדלים ליהנות כמה שיותר. עכשיו יש גם אחיינים - וזה הופך את הכל ליותר שמח, מצחיק ומרגש.

הסתכלתי על האחיינים המתוקים שלי בחג, וחשבתי על זה שגם כשהייתי קטנה, ואחותי עוד לא גרה בחו"ל, ודודה שלי לא הייתה מגיעה לחג – גם אז אהבתי את ליל הסדר. אצלנו במשפחה הקפדה על מסורות זה עניין חשוב שלא מקלים בו. המסורת של פסח היא שדודים שלי מכפר סבא מגיעים אל ההורים שלי לליל הסדר ונשארים לישון אצלנו לאחר מכן. כשהיינו קטנות היינו אני ובנות דודות שלי פורשות שק שינה בחדר וצוחקות אל תוך הלילה. למחרת, פותחים שולחן עם ארוחת בוקר מהסרטים, אבא שלי מכין מצה-בריי נפלאה ואחר כך מעבירים ביחד את היום, עד לארוחת הצהריים (הענקית, כמובן). המסורת הזו, פחות או יותר נשמרת עד היום. אמנם וויתרנו על השק"ש, אבל לא על הארוחת בוקר. ואני מקווה שהאחיינים שלי נהנו גם הם מהמסורות שלנו, כמו שאני נהניתי מהן (וממשיכה להנות עד היום).

אז הצילומים שלי הפעם מתעדים טיפה את שולחן החג, טיפה את הילדים ואת הצעצועים שלהם שהיו פזורים בחצר כל החג, ולבסוף - צילום אחד שלי (למי שהסתקרן ורצה לדעת מי אני...). 
מקווה שלא אכלתם יותר מדי, ושלא סבלתם מעודף משפחתיות בחג...


שיהיה לכולנו אביב נפלא ומזל טוב לשרונה לרגל אירוסיה המשמחים,
תמר








יום שבת, 3 באפריל 2010

Diamonds are forever

התארסתי בשבוע שעבר. מה נחמד ומה נעים ובעיקר מרגש.. העניין הוא שטבעת לא קנו לי, וטוב שכך! אני כל כך בררנית בכל דבר, וחכם היה בן זוגי שלא בחר משהו לבדו. העניין הוא, שאני בעצמי לא יודעת בעצם מה אני רוצה. אז ישבתי ואספתי את הטבעות הכי יפות/מיוחדות/מעניינות בעיני. ועכשיו נותר רק לבחור..


יש את הקלאסית, עם היהלום הגדול באמצע, והקטנים בצדדים, בזהב לבן שיש כאלה שאומרים שיהלומים נראים טוב יותר עם זהב לבן מאשר זהב צהוב.

יש את זו עם היהלום הבודד, בשילוב זהב צהוב, פשוט ויפה.



זאת גרסא קצת יותר מעוצבת לטבעת שמעליה, אולם היהלום כאן פיצי! ואני מעדיפה את היהלום שלי גדול מעט יותר.. 

הטבעות הדקות האלה בשיבוץ עדין של יהלומים קטנטנים מאוד שיקיות לדעתי, ויש להן מראה עתיק מעט ומאוד ייחודי.

הטבעת הדומיננטית בעלת הנוכחות הזאת, עשויה בשיבוץ פאווה מרהיב, אין מצב שמישהו יתעלם מהיד שלי עם טבעת כל כך יפה. גם הגימור של הטבעת כל כך משכנע, עם תשומת לב גם לפרטים הקטנים ביותר כדוגמת הכוכבים בפנים הטבעת.

הגרסא הקלאסית של טיפאני לטבעת היהלומים שצריכה כל אישה לענוד...

אותה גברת בשינוי אדרת - זהב צהוב משנה את הטבעת ב 180 מעלות, מאוד דומה לזו מטיפאני, רק שזו תוצרת הארץ וגם דומני כי יש בה משהו קצת אחר ומעניין יותר.


טבעת אירוסין קלאסית הרבה פחות מכולן, אבל היהלום הצהבהב הזה באמצע, פשוט כבש אותי.



טבעת זהב צהוב חלקה ופשוטה בשיבוץ יהלום מרובע, שכיח הרבה פחות, אבל תראו כמה שהבוהק הזה משכנע!



אז על מה אתן הייתן הולכות בנות?